<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלת מוסף (ר"ה) סימנים ט'—י'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ואחר שהתפללו הצבור בלחש חוזר הש"צ התפלה להוציא מי שאינו בקי ומי שירצה לסמוך על תפלתו ולא התפלל דקיימא לן דש"צ מוציא את הבקי בר"ה וביום הכפורים של יובל והטעם משום דאוושי כולי עלמא הברכות פי' שאומרים אותן בקול רם ומשבשין זה את זה ואינם יכולין לכוין את לשונם ואת לבם בתפלה. והר"ש ז"ל פירש משום דאוושי ברכות שהרי הן ט' וארוכות ואין הכל בקיאין בהם. וכן נמי פירש הרשב"א ז"ל ולפיכך טוב לשמוע אותן מש"צ. וש"צ מוציא כל אחד ואחד ידי חובתו ובלבד שיכוין לצאת והיה שם מראש ועד סוף וכן כתב הבעל ההשלמה ז"ל ודוקא בר"ה וי"הכ של יובל מהטעם שביארנו אבל בברכות של כל השנה אין ש"צ מוציא אל[א] העם שבשדות דאניסי או מי שאינו בקי ועם שבשדות ג"כ אם הן בקיאין צריכין להתפלל ואם אינם בקיאים אינם צריכים לבא לבית הכנסת שישמע התפלה מראש ועד סוף מש"צ את שבעיר צריכין לבא ואם לאו אינם יוצאין. והא דאמרינן דעם שבשדות דאניסי דש"צ מוציאן ה"ה לזקן או לחולה שאנוסין לבא לבית הכנסת ש"צ מוציאן. ועתה פשט המנהג ברוב שאין שום אדם בקי רוצה לפטור עצמו בש"צ ואפי' בר"ה ויום הכפורי' ומתפללין כלן בלחש. ונראה לומר כי המנהג לפי שאין אנו בקיאין בכונה שנכוין בש"צ מראש ועד סוף. ויחיד שלא התפלל אלא שסמך על תפלת ש"צ וכיון לבו לצאת בה כתב רב האי גאון ז"ל שצריך לפסוע ג' פסיעות אחר שישלים ש"צ תפלתו. ויש בשלוחי צבור מי שמחמיר על עצמו לפסוע אלא שהוא מבליע פסיעותיו לבלתי הראות דלא ניחזי כיוהרא ולמעלה בהל' תפלה הארכתי בזה די.
